הארוחה

כמו שכבר כתבתי בקצרה, לפני שבוע וחצי בערך, אירחנו בדירתנו הקטנטונת 5 חברים טובים לארוחת ערב. עבורי, ארוחת ערב כזו זו חגיגה של ממש, שמתחילה משהו כמו שבועיים מראש (או ביום שבו מחליטים שמכינים ארוחה, מה שבא קודם). קודם כל אני פותחת את כל ספרי הבישול שברשותי ומדפדפת בהם כדי לחשוב מה בא לי או לקבל "השראה". בין ספר לספר, אני מסתכלת גם בחוברות של "על השולחן", מגזין האוכל לו אני מנוייה כבר קרוב ל10 שנים וכמובן גם משוטטת באינטרנט, בין אלפי הבלוגים המרהיבים שעוסקים באוכל.

לפני שאמשיך לתאר את תהליך ה'בנייה' של ארוחה כזו, יש משהו שחשוב שתדעו עליי. יש לי שריטה קלה (טוב, נו, לא כל כך קלה) בענייני אוכל ובישול. אני תמיד אוהבת להתנסות בדברים חדשים. כשאני הולכת למסעדות, רק לעתים רחוקות אזמין את אותה מנה פעמיים. אם מישהו אחר בשולחן הזמין את אותה מנה שאני התכוונתי להזמין, בדרך כלל אחליף את ההזמנה שלי, רק כדי שאוכל לטעום, לראות ולהריח מגוון של מנות. כשאני מבשלת או אופה, צריך ממש להתעקש כדי שאכין את אותה עוגה או את אותה מנה פעמיים. לכן, אם הכנתי משהו פעמיים, כנראה שהוא היה טעים בצורה יוצאת דופן.

בחזרה לארוחה. לאט לאט, תוך דפדוף ומחשבה על דברים שראיתי או טעמתי ורציתי לנסות, מתגבשת בראש איזו מחשבה ראשונית. לפעמים זו מחשבה על סוג האוכל (איטלקי, תאילנדי וכד'), לפעמים על מנה מרכזית שמדגדג לי בקצות האצבעות להכין ולפעמים דווקא הקינוח הוא זה שעולה לי ראשון לראש. אחרי שיש רעיון שמתחיל להתגבש, הדפדופים והגלישה מתחילים להיות יותר ממוקדים ואני מחפשת מנות או רעיונות.

הפעם לא התגבש לי בראש שום "קונספט" או רעיון שיקשר בין המנות השונות, לכן החלטתי (בעצתו הטובה של מ') ללכת על בוּפֶה. כך יהיו הרבה מנות, כל אחד מהאורחים יוכל לבחור את המנות שימצאו חן בעיניו ולי יהיו יותר הזדמנויות לבשל, לאפות ולהתנסות בדברים חדשים… בופה גם מאפשר, בעיני, יותר גמישות במגוון של המנות ויותר התחשבות בטעמם של הסועדים. נראה לי גם שבסופו של דבר, ברוח המיתון העולמי, ארוחת בופה יכולה להיות יותר זולה, כיוון שאין צורך להכין מנה עיקרית יקרה ואפשר אפילו לוותר על בשר.

ברגע שהחלטתי על בופה, החלו לצוץ בראשי רעיונות לכל מיני דברים שראיתי, שמעתי או טעמתי. את חלקם הקטן הספקתי לנסות הפעם וחלק גדול יאלץ לחכות לפעם הבאה..

אחרי שלב המחשבות, חשוב לתכנן – לעשות רשימת קניות ולא לשכוח אף אחד מהמצרכים (כמובן שתמיד משהו נשכח), מה מכינים יום קודם, מה מכינים בבוקר, מה מצריך תפיחה או המתנה ומה חייב לחכות לרגע האחרון.

ואז מגיע הרגע שבו מתחילים להכין. בהתחלה אני תמיד אומרת לעצמי שלא תכננתי טוב, שלקחתי על עצמי יותר מדי או שחבל שלא החלטתי להכין דברים יותר פשוטים. אבל אחרי כמה שעות, אני מתחילה לראות את המקרר מתרוקן ממצרכים ואת המטבח מתמלא במנות מוכנות. זה תמיד רגע של עונג ושל תחושת סיפוק וככל שהאתגר גדול יותר, כך גדלה גם תחושת הסיפוק.

אם לא היה ברור עד עכשיו, כל התהליך הזה, של חשיבה על המנות, החלטה וכמובן בישול ואפייה, הוא תהליך שאני מתענגת על כל רגע ממנו, גם אם לפעמים הוא מעייף או קשה. זאת התשובה שלי לכל מי ששואל – אבל למה את לא רוצה שנביא כלום? או אומר בזמן הארוחה – "וואו, ממש הגזמת. בטח עבדת על זה כל השבוע."

כן. הגזמתי. כן. עבדתי על זה כל השבוע. נהניתי מכל רגע!

אז מה היה לנו בארוחה? (אני מקווה שדי מהר אספיק להעלות את כל המנות לבלוג, הכל מצולם ומחכה שיהיה לי זמן)

עוד כמה הערות:

  • האורחים הביאו גם סלט ירוק וסלט כרוב ברוטב סיני (שהיו טעימים מאד) וכמובן שפע של יין…
  • מ' היה אחראי (כתמיד) על עזרה בכל מה שהרשיתי לו, שטיפת כלים, סידור השולחן ובעיקר על לסבול אותי, על כל השתלטנות והפרפקציוניזם במטבח. גם הפעם הוא עשה זאת באופן מופתי וראוי לציון!
  • לצערי, לא הספקתי לצלם את שולחן האוכל עם כל המנות. יש תמונות, אבל הן עדיין לא הגיעו אליי (אהמ אהמ…) ברגע שיגיעו, אעדכן אותן כאן.
  • וכמובן – מעבר לכך שהיה טעים, הפגישה עצמה הייתה כיף גדול!

תגיות: ,

פורסם ב: 25/02/09

בקטגוריה: כללי

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏