שיפודי סאטאי עוף

שיפודי סאטאי עוף

זו אחת מן המנות שהוגשו בארוחה עליה כתבתי לפני כמה ימים.בהזדמנות זאת אני מבקשת את סליחת הקוראים על כמותן המעטה ואיכותן של התמונות בפוסטים הקשורים לארוחה. הייתי מאד עסוקה בבישול, וקצת הזנחתי את הצילום.. אז איתכם הסליחה.

בחזרה למתכון. סאטאי הוא רוטב אינדונזי/מזרח אסייתי שמרכיביו העיקריים הם חלב קוקוס ובוטנים, שכאן הוחלפו באגוזי קשיו. אפשר להשתמש בו כמרינדה וגם כרוטב לאחר הבישול. כאן הוא משמש כמרינדה, מה שבעיני קצת מעמעם את טעמו. בפעם הבאה הייתי שומרת קצת מהרוטב בצד ושופכת על השיפודים גם לאחר הצלייה, או משתמשת בו כמטבל לשיפודים.

למתכון הזה אפשר להשתמש בחזה עוף או בפרגיות. פרגיות הן לא תרנגולות צעירות (לפחות לא זאת הכוונה כאשר קונים "פרגיות" אצל הקצב) אלו ירכי העוף ללא העור והעצמות. הפרגיות נחשבות ליותר עסיסיות מחזה העוף ולכן גם יותר מתאימות בדרך כלל לשיפודים. במקרה הזה נוסיף לעוף לא מעט שומן ולכן אפשר בהחלט להשתמש בחזה עוף והוא ייצא מאד עסיסי. כן, זה לא מתכון דיאטטי, ראו הוזהרתם.

בתחילה ניסיתי לטגן את השיפודים במחבת, אך אבוי, אין לי מחבת גדולה מספיק בשביל להכיל את השיפוד לכל אורכו (הייתי צריכה לחשוב על זה קודם…) לכן הכנסתי את השיפודים לתנור, בחום גבוה, והפכתי אותם במהלך האפייה.

המתכון המקורי הוא של דונה היי, עוד אחת מכוהנות הבישול הגדולות. כדאי להכין את המרינדה כמה שעות מראש כדי שהעוף יספוג את טעמיה.

שיפודי סאטאי עוף (מתכון לכ-15 שיפודים)

לוקחים:

1 קילו חזה עוף

וחותכים אותו לקוביות המתאימות לגודל של שיפודים. אם תבקשו מהקצב, גם זה שבסופר, הוא יעשה את זה עבורכם. אני חתכתי בבית.

מכינים את המרינדה. קוצצים גס:

ג'ינג'ר טרי

כך שבסוף הקיצוץ תהיה לכם כף של ג'ינגר קצוץ. גם אם אתם לא משתמשים הרבה בג'ינג'ר, כדאי לקנות טרי בכל זאת. אין בעיה לקלוף אותו, לחתוך לחתיכות בגודל סביר ולהקפיא לחודשים רבים. הג'ינג'ר שומר על טעמו ומשדרג כל תבשיל אסייתי.

קוצצים גם:

3 שיני שום

כיוון שאנחנו מעבירים הכל בבלנדר, אל תשקיעו יותר מדי בקיצוץ. אנחנו בסך הכל מקלים על הבלנדר את העבודה.

שמים את הג'ינג'ר והשום בבלנדר או במעבד מזון ומוסיפים:

150 גרם אגוזי קשיו (כוס אחת)

חצי פחית חלב קוקוס

חלב קוקוס הוא מיצוי של אגוז קוקוס בתוספת מים. קונים אותו בפחית שימורים בכל סופר. הוא נקרא גם "מי קוקוס" ויש גם מוצר שנקרא "שמנת קוקוס" והוא חלב יותר מרוכז ועשיר, אבל אין צורך להשתמש בו הפעם.

מעט פתיתי צ'ילי חריף מיובש

אני השתמשתי בפחות מחצי כפית. אם אין צ'ילי מיובש, אפשר להשתמש במעט פלפל חריף טרי או במקרה הכי גרוע בפפריקה חריפה, או פשוט לוותר. השיפודים לא אמורים להיות חריפים אלא רק מעט "עוקצניים".

2 כפות רוטב סויה

עכשיו מפעילים את הבלנדר עד שנוצרת משחה חלקה. טועמים ומוסיפים תבלינים אם צריך.

IMG_0964

בעיני, יש לרוטב הזה טעם פשוט נפלא (אולי זה כי יש בו איזה 10,000 קלוריות).

מערבבים את הרוטב עם חתיכות העוף. אם רוצים, אפשר לשמור חלק מהרוטב בצד ולא לערבב אותו עם העוף. ברגע שערבבתם, בשום פנים ואופן לא להשתמש ברוטב ללא בישול.

משרים את העוף ברוטב למשך שעה לפחות, אפשר אפילו ליום שלם.

כשעה לפני שרוצים לאכול משרים במים שיפודי במבוק.

מחממים תנור על גריל עליון בחום גבוה (220 מעלות)

משפדים את העוף על השיפודים ומניחים בתבנית מצופה נייר כסף.

אופים כ7-10 דקות, עד שהחלק העליון משחים. הופכים את השיפודים ומכניסים לתנור לעוד מספר דקות, עד שהשיפודים פריכים ושחומים.

לחילופין, אפשר לצלות את השיפודים על המנגל או לטגן אותם במחבת עם מעט שמן, משופדים או בבודדים.

בתיאבון!

IMG_1023

המתכון בקיצור:

חותכים לקוביות:

1 קילו חזה עוף

בבלנדר מערבלים:

1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ גס

3 שיני שום קצוצות

150 גרם אגוזי קשיו

חצי פחית חלב קוקוס

מעט פתיתי צ'ילי חריף מיובש

2 כפות רוטב סויה

עד שנוצרת משחה חלקה.

משרים את העוף במרינדה לשעה לפחות.

מחממים תנור ל220 מעלות על גריל עליון

אופים את השיפודים במשך כ-7 דקות, הופכים וממשיכים לאפות עד שהם שחומים.

בתיאבון!

28/02/09 - תגובה אחת

הארוחה

כמו שכבר כתבתי בקצרה, לפני שבוע וחצי בערך, אירחנו בדירתנו הקטנטונת 5 חברים טובים לארוחת ערב. עבורי, ארוחת ערב כזו זו חגיגה של ממש, שמתחילה משהו כמו שבועיים מראש (או ביום שבו מחליטים שמכינים ארוחה, מה שבא קודם). קודם כל אני פותחת את כל ספרי הבישול שברשותי ומדפדפת בהם כדי לחשוב מה בא לי או לקבל "השראה". בין ספר לספר, אני מסתכלת גם בחוברות של "על השולחן", מגזין האוכל לו אני מנוייה כבר קרוב ל10 שנים וכמובן גם משוטטת באינטרנט, בין אלפי הבלוגים המרהיבים שעוסקים באוכל.

לפני שאמשיך לתאר את תהליך ה'בנייה' של ארוחה כזו, יש משהו שחשוב שתדעו עליי. יש לי שריטה קלה (טוב, נו, לא כל כך קלה) בענייני אוכל ובישול. אני תמיד אוהבת להתנסות בדברים חדשים. כשאני הולכת למסעדות, רק לעתים רחוקות אזמין את אותה מנה פעמיים. אם מישהו אחר בשולחן הזמין את אותה מנה שאני התכוונתי להזמין, בדרך כלל אחליף את ההזמנה שלי, רק כדי שאוכל לטעום, לראות ולהריח מגוון של מנות. כשאני מבשלת או אופה, צריך ממש להתעקש כדי שאכין את אותה עוגה או את אותה מנה פעמיים. לכן, אם הכנתי משהו פעמיים, כנראה שהוא היה טעים בצורה יוצאת דופן.

בחזרה לארוחה. לאט לאט, תוך דפדוף ומחשבה על דברים שראיתי או טעמתי ורציתי לנסות, מתגבשת בראש איזו מחשבה ראשונית. לפעמים זו מחשבה על סוג האוכל (איטלקי, תאילנדי וכד'), לפעמים על מנה מרכזית שמדגדג לי בקצות האצבעות להכין ולפעמים דווקא הקינוח הוא זה שעולה לי ראשון לראש. אחרי שיש רעיון שמתחיל להתגבש, הדפדופים והגלישה מתחילים להיות יותר ממוקדים ואני מחפשת מנות או רעיונות.

הפעם לא התגבש לי בראש שום "קונספט" או רעיון שיקשר בין המנות השונות, לכן החלטתי (בעצתו הטובה של מ') ללכת על בוּפֶה. כך יהיו הרבה מנות, כל אחד מהאורחים יוכל לבחור את המנות שימצאו חן בעיניו ולי יהיו יותר הזדמנויות לבשל, לאפות ולהתנסות בדברים חדשים… בופה גם מאפשר, בעיני, יותר גמישות במגוון של המנות ויותר התחשבות בטעמם של הסועדים. נראה לי גם שבסופו של דבר, ברוח המיתון העולמי, ארוחת בופה יכולה להיות יותר זולה, כיוון שאין צורך להכין מנה עיקרית יקרה ואפשר אפילו לוותר על בשר.

ברגע שהחלטתי על בופה, החלו לצוץ בראשי רעיונות לכל מיני דברים שראיתי, שמעתי או טעמתי. את חלקם הקטן הספקתי לנסות הפעם וחלק גדול יאלץ לחכות לפעם הבאה..

אחרי שלב המחשבות, חשוב לתכנן – לעשות רשימת קניות ולא לשכוח אף אחד מהמצרכים (כמובן שתמיד משהו נשכח), מה מכינים יום קודם, מה מכינים בבוקר, מה מצריך תפיחה או המתנה ומה חייב לחכות לרגע האחרון.

ואז מגיע הרגע שבו מתחילים להכין. בהתחלה אני תמיד אומרת לעצמי שלא תכננתי טוב, שלקחתי על עצמי יותר מדי או שחבל שלא החלטתי להכין דברים יותר פשוטים. אבל אחרי כמה שעות, אני מתחילה לראות את המקרר מתרוקן ממצרכים ואת המטבח מתמלא במנות מוכנות. זה תמיד רגע של עונג ושל תחושת סיפוק וככל שהאתגר גדול יותר, כך גדלה גם תחושת הסיפוק.

אם לא היה ברור עד עכשיו, כל התהליך הזה, של חשיבה על המנות, החלטה וכמובן בישול ואפייה, הוא תהליך שאני מתענגת על כל רגע ממנו, גם אם לפעמים הוא מעייף או קשה. זאת התשובה שלי לכל מי ששואל – אבל למה את לא רוצה שנביא כלום? או אומר בזמן הארוחה – "וואו, ממש הגזמת. בטח עבדת על זה כל השבוע."

כן. הגזמתי. כן. עבדתי על זה כל השבוע. נהניתי מכל רגע!

אז מה היה לנו בארוחה? (אני מקווה שדי מהר אספיק להעלות את כל המנות לבלוג, הכל מצולם ומחכה שיהיה לי זמן)

עוד כמה הערות:

  • האורחים הביאו גם סלט ירוק וסלט כרוב ברוטב סיני (שהיו טעימים מאד) וכמובן שפע של יין…
  • מ' היה אחראי (כתמיד) על עזרה בכל מה שהרשיתי לו, שטיפת כלים, סידור השולחן ובעיקר על לסבול אותי, על כל השתלטנות והפרפקציוניזם במטבח. גם הפעם הוא עשה זאת באופן מופתי וראוי לציון!
  • לצערי, לא הספקתי לצלם את שולחן האוכל עם כל המנות. יש תמונות, אבל הן עדיין לא הגיעו אליי (אהמ אהמ…) ברגע שיגיעו, אעדכן אותן כאן.
  • וכמובן – מעבר לכך שהיה טעים, הפגישה עצמה הייתה כיף גדול!

25/02/09 - להגיב

ירושלים אדומה*

*ולא, אין לפוסט הזה שום קשר להפועל, בית"ר או כל קבוצה אחרת של אנשים שרודפים אחרי כדור. זה פשוט הצבע שבו נצבע המטבח שלי אחרי שסיימתי להכין את הסלט הזה…

סלט סלק, נבטוטים ותפוחי עץ

את הרעיון לסלט הזה לקחתי מסלט מצוין שהיה חלק מארוחת בוקר מושקעת ביותר. בסלט המקורי היה כרוב סגול והתפוחים היו חתוכים לקוביות קטנות (ובטח היו עוד דברים שאני כבר לא זוכרת).

כשחשבתי על רעיון לסלט לארוחת החברים, שבטח עוד תשמעו רבות עליה ועל מה שאכלנו בה, חשבתי על הסלט הזה. סלק חי, מסתבר, הוא מאד בריא, כך שיחד עם הנבטוטים מדובר בפצצת בריאות של ממש. החדשות הטובות הן שלדעתי אין כאן בכלל התפשרות על הטעם, כך שמקבלים שתי ציפורים במכה אחת.

למרות ההקדמה הבריאה הזו, עשיתי ויתור אחד על הבריאות לטובת הטעם (והנוחות) – הכנתי את הסלט כמה שעות מראש, כולל הרוטב, ונתתי לו לשרות ברוטב ולספוג טעמים. למה פשרה? כיוון שברגע שחותכים ירק או פרי, הוא מתחיל לאבד מכל הויטמינים, המינרלים וכל שאר הדברים שהופכים אותו לכל כך בריא.

אפשר גם להכין ולאכול מיד. היתרון הוא שהסלט הרבה יותר פריך ורענן, וכמובן גם יותר בריא. החיסרון הוא שהטעמים יהיו קצת פחות חזקים ופחות ישתלבו ביחד, כך שזה יהיה קצת כמו לאכול כל ירק בנפרד.

לבריאות!

סלט סלק, נבטוטים ותפוחי עץ (8 מנות)

שוטפים וקולפים:

4 סלקים בגודל בינוני

ומגרדים אותם על החורים הגדולים של הפומפייה (אם יש לכם מעבד מזון – הרווחתם. תגרדו את הסלק בעזרתו ותחסכו לעצמכם עבודה וידיים אדומות).

סלק מגורד

זה החלק המייגע של המתכון, אבל תראו איזה צבע! שווה את העבודה.

על הצד הדק של אותה פומפיה מגרדים:

גרידה מלימון אחד לא חובה אבל כאמור אני מתה על גרידת לימון.

עכשיו שוטפים וקולפים (אם אתם ממש בקטע של בריאות, אפשר גם להשאיר את הקליפה):

2 תפוחי עץ ירוקים מזן גרני סמית (כן, גרני, מלשון סבתא, ולא גרנד כמו שקוראים להם לפעמים בטעות)

חותכים אותם לרבעים, מוציאים את הליבה ופורסים לפרוסות דקות. מניחים בקערה עם הסלק.

מוסיפים לקערה גם:

כשלוש כוסות של נבטוטים (אני השתמשתי בנבטי מאש ועדשים)

נבטוטים, תפוחים וסלק בקערה

מכינים רוטב ויניגרט:

הכי פשוט לשים הכל בתוך צנצנת, לסגור אותה ולשקשק עד שמתערבב:

חצי כף חרדל דיז'ון

חצי כף דבש אם הדבש שלכם איכותי, הוא בטח התגבש קצת. אפשר לחמם אותו כמה שניות במיקרו כדי שיתערבב יותר טוב עם שאר חומרי הרוטב

מיץ מלימון אחד (כן, אותו אחד שקודם גירדנו לו את הקליפה)

שליש כוס שמן זית נכון, זה עלול להישמע הרבה, אבל יש פה כמות ענקית של סלט

מלח

פלפל שחור

עכשיו פשוט משקשקים את הרוטב עד שהוא הופך ל"אמולסיה", כלומר רוטב קטיפתי ואחיד.

שופכים את הרוטב על הסלט ומערבבים. אפשר לאכול מיד או לחכות מספר שעות לספיגת טעמים. בכל אופן, לפני ההגשה קוצצים:

חצי חבילת פטרוזיליה

ומפזרים על הסלט, לקישוט ולתוספת טעם.

בתיאבון!

סלט סלק, נבטוטים ותפוחים

המתכון בקיצור:

סלט סלק, נבטוטים ותפוחי עץ (8 מנות)

שוטפים, קולפים ומגרדים על החורים הגדולים של פומפיה:

4 סלקים בגודל בינוני

שוטפים וקולפים:

שני תפוחי עץ גרני סמית

חותכים לרבעים, מוציאים את הליבה ופורסים לפרוסות דקות.

מערבבים את הסלק והתפוחים בקערה ומוסיפים:

3 כוסות נבטוטים

מכינים ויניגרט- בצנצנת מערבבים:

חצי כף חרדל דיז'ון

חצי כף דבש

מיץ מלימון אחד

שליש כוס שמן זית

מלח

פלפל שחור

שופכים את הרוטב על הסלט ומערבבים. אפשר להגיש מיד או להשהות כמה שעות. בכל מקרה, לפני ההגשה קוצצים:

חצי חבילת פטרוזיליה

ומפזרים מעל הסלט.

בתיאבון!

19/02/09 - 3 תגובות

תבשיל מהיר של עגבניות ונבטוטים

IMG_1046

בעקבות הפוסט הקודם, חזרתי לכתבה שעודדה אותי להתחיל להנביט. נזכרתי בנבטוטים שעדיין מחכים לי במקרר והחלטתי להכין את המתכון המופיע שם. לא שיניתי כמעט כלום, פרט לכך שבמקום להגיש עם תלולית של טחינה, זילפתי מעט טחינה גולמית מעל התבשיל וכן השתמשתי בתערובת של נבטוטי מאש ועדשים ירוקות. התוצאה – טעימה מאד. תוספת זריזה ובריאה לארוחת הצהריים. מומלץ לכל המנביטים! אני מביאה את המתכון כלשונו, בתוספת הערותיי (באדום).

תבשיל נבטוטי מאש, עגבניות ולימון / יעל גרטי, YNET

המרכיבים ל-2 מנות: (בתור תוספת, הכמות מספיקה ליותר מאשר 2 מנות)

3 שיני שום, קלופות ופרוסות דק

2 כפות שמן זית

4 עגבניות עסיסיות, חתוכות לקוביות קטנות

2 חופנים מלאים נבטוטי מש (השתמשתי ביותר משני חופנים. בערך 2 כוסות ובתערובת של מאש ועדשים)

מיץ מ-1 לימון טרי

מלח

פלפל שחור גרוס גס

להגשה: סלט טחינה- רגיל או ירוק (כאמור, במקום סלט טחינה הוספתי טחינה גולמית בתום הבישול)

אופן ההכנה:

  1. מחממים מעט שמן זית במחבת. מטגנים פרוסות שום עד להזהבה. זהירות: לא לשרוף את השום, שלא יהפוך למריר.
  2. מוסיפים למחבת את העגבניות ומבשלים על אש בינונית עד להתרככותן.
  3. מוסיפים פנימה את הנבטוטים, מערבבים בעדינות, מוסיפים מיץ לימון, מלח ופלפל שחור גרוס גס.
  4. מנמיכים את האש ומבשלים עוד 2-3 דקות. מסירים ומגישים מיד, עם כף טחינה לצד תלולית מהתבשיל.
  5. בתיאבון!

16/02/09 - 2 תגובות

שיעור טבע

הנבטה

כשהייתי ילדה, לא היו שיעורי "מדעים" או "ביולוגיה" בבית הספר היסודי. למדנו "טבע". רוב השיעורים נערכו במעבדה האפלולית, בין דוגמאות של שלדים, תרשימים אנטומיים של גוף האדם ועוברים של כל מיני חיות בצנצנות פורמלין. בחלק מהשיעורים היינו יוצאים לטבע, לחקור ולסייר בסביבות הקיבוץ, אבל השיעורים שזכורים לי ביותר מאותם שנים, היו השיעורים בהם היינו מנביטים שעועית. לכל ילד הייתה פיסת צמר גפן משלו, עם כמה פולים של שעועית. אנחנו היינו אחראים להשקות את צמר הגפן, עד שהשעועית נבטה. אני תמיד הייתי מאלו שהשקו יותר מדי, או פחות מדי, או קצת משניהם, כך שהרבה פעמים לא יצא כלום מהשעועית שלי, אבל עד היום אני זוכרת את הפלא של נביטת השעועית וכמה אהבנו לראות כל יום מה השתנה בחלקה הקטנטנה שלנו.

היום, כשמדברים על נבטים, מדברים על בריאות. אומרים שהם שופעים בויטמינים, אנזימים ומה לא, ושיש בהם את כל היתרונות שיש בצמחים הבוגרים, רק שהם הרבה יותר זמינים לגוף. אני בעיקר עדיין מוקסמת מהתהליך… חוץ מזה, גיליתי גם שקטניות מונבטות, מבושלות או לא, טעימות לי הרבה יותר מאשר קטניות שאינן מונבטות.אני הכנתי נבטוטים (נבטים קטנים, בהם הזרע עדיין קיים), בין השאר כי לא הייתה לי סבלנות להנביט את הקטניות עד הסוף, אך גם כיוון שאני לא אוהבת במיוחד את טעמם של נבטי המאש (שהיא השעועית שממנה מנביטים את ה"נבטים הסיניים" המוכרים. אפשר להשיג את השעועית עצמה בחנויות טבע) ומעדיפה את הנבטוטים.

לפניכם יומן מצולם של הנבטה. חלק הצליח וחלק לא. אני אביא גם את מסקנותיי לגבי מה לא לעשות. באופן עקרוני אני חייבת לומר שזה תהליך פשוט, ובעיני גם מהנה. רק צריך סבלנות והתמדה.. חשוב מאד להשתמש רק בדגנים/קטניות מלאים (כלומר לא מקולפים) ולא חצויים.

קחו לעצמכם 4 ימים עד שבוע לתהליך כזה, אורך הזמן תלוי בזרעים שאתם מבקשים להנביט. שעועית המאש היא הקלה והמהירה ביותר להנבטה, אורז לוקח הרבה יותר זמן.

יום 1 – השריה

משרים את הקטניות שאותן רוצים להנביט בקערות (נפרדות) עם מים. אני השריתי: עדשים כתומות, עדשים ירוקות, אורז מלא, גריסים ושעועית מאש

השרית הזרעים

בתמונה: משמאל למעלה לפי כיוון השעון – עדשים ירוקות, שעועית מאש, אורז מלא, גריסים, עדשים כתומות.

אחרי היום הראשון גיליתי שבעצם העדשים הכתומות הן חצויות ולכן אי אפשר יהיה להנביט אותן. הכנתי מהם מג'דרה.

יום 2-5 – הנבטה

כעת יש לסנן את הזרעים ולהניח אותם במקום חשוך אך חמים. חשוב לשמור על לחותם, אך לא להספיג אותם במים, כדי שלא ירקבו. אני הנחתי אותם ביחד בתבנית, מה שהסתבר כטעות כיוון שהאורז המלא והגריסים הרקיבו וקיבלו ריח לא נעים. אני ממליצה לשים במסננת, כך שיישארו לחים אך לא תהיה הצטברות של מים בתחתית הכלי. בכל אופן, כדאי להשקות את הזרעים בערך פעמיים או שלוש ביום, תלוי בחום החדר וחשוב מאד לכסות במשהו, כדי שלא יהיה אור.

היום השני:

יום שני

הזרעים תפוחים מהמים אך עוד לא רואים התחלה של נביטה. בין תמונה לתמונה הזרעים נשארים מכוסים במגבת, שהרמתי רק לצורך השקיה וצילום.

היום השלישי:

יום שלישי

בשעועית המאש כבר רואים התחלה של נביטה.גם העדשים כבר החלו לנבוט אבל קשה לראות בתמונה. באורז ובגריסים נוצרו נקודות לבנות בראש כל גרגר, שהן התחלת הנביטה, אך עוד לא הספיק לצאת נבט.

היום הרביעי:

היום הרביעי

ביום הרביעי לא הייתי בבית ולא יכולתי לדאוג לנבטים. זה גם היה היום שאחריו הרחתי שהאורז והגריסים החלו להירקב. קחו זאת בחשבון ואל תנביטו אם אתם יודעים שלא תוכלו לדאוג לנבטים. למרות זאת, רואים שגם בשעועית וגם בעדשים כבר יש נביטה. האמת שגם הגריסים החלו לנבוט אבל הרגתי אותם לפני שהספיקו להתפתח…

היום החמישי:

היום החמישי

רואים את ה"זקן" שיש לשעועית ולעדשים? יש נבטוטים! הצלחנו! עכשיו יש להעביר את הנבטוטים למקרר, שלא ירקיבו. אם אתם מעוניינים בנבטים ממש, המשיכו את התהליך עוד יום- יומיים.

מה מכינים מהנבטוטים? כל דבר שהייתם מכינים מהקטניות המקוריות. אפשר לבשל אותם ואפשר לאכול אותם טריים. אני הכי אוהבת אותם לא מבושלים. הנבטוטים מעשירים כל סלט, הם פריכים ומלאי טעם וכמובן מוסיפים המון המון בריאות!

מה אני הכנתי? סלט סלק חי עם נבטוטים ותפוחי עץ, שפירוט שלו יגיע בקרוב מאד.

אני ממליצה בחום להתנסות בהנבטה ביתית. מלבד הבריאות והטעם, ההנבטה היא תהליך מרתק בעיני, גם שנים רבות אחרי שעברתי את בית הספר היסודי. ילדים ישמחו מאד להתנסות בכך יחד איתכם וגם הכישלונות הקטנים הם חלק מהחוויה.

אז שיהיה לכם שיעור טבע נעים!

15/02/09 - להגיב

אלפחורס, ניסיון ראשון

IMG_0834

מ' לא אוהב קוקוס. זהו. אמרתי את זה. הוא פשוט לא אוהב קוקוס או שום דבר שיש בו קוקוס. חוץ מזה, אחותי הצעירה (והיחידה) הכינה כמה פעמים אלפחורס, שהיו מצוינות. שני משפטים לכאורה לא קשורים, אבל שילוב של שניהם הביא לכך שמעולם לא הכנתי אלפחורס (א. כי אין מי שיאכל וב. כי יש מי שכבר מכין אותן למי שכן אוכל). אכן, וידוי מזעזע.

למי ששומע את המילה הזו בפעם הראשונה, אלפחורס הן עוגיות ארגנטינאיות, מבצק רך ומתפורר בפה, במילוי ריבת חלב ו(באופן מסורתי) בציפוי קוקוס.

השבוע, בעקבות עודף של חלמונים, החלטתי בכל זאת להתנסות בהכנת אלפחורס. בחרתי במתכון של רוני ונציה, כיוון שעוד לא טעמתי מתכון שלה שלא היה מוצלח. כהרגלי, שיניתי אותו קצת כדי שיתאים לטעמו של מי שאוכל. כמובן שהייתי חייבת לסבך את העניינים עוד קצת, ובחרתי להכין ריבת חלב למילוי (במקום לקנות אותה מוכנה).

איך יצא? לא רע בכלל, אבל יש מקום לשיפור. בסוף המתכון תוכלו לראות את ההערות והמסקנות שלי בעקבות ההכנה.

אלפחורס בציפוי שוקולד מריר (או קוקוס)

בתחילה הכנתי את ריבת החלב. אני אספר איך עשיתי למי שמתעניין, אבל לא יצא מוצלח במיוחד (מבחינת הסמיכות. הטעם היה בסדר גמור), אז Don't try this at home…

קראתי באיזשהו מקום שאפשר להכין ריבת חלב פשוט על ידי הרתחה של קופסת שימורים של חלב ממותק מרוכז. כיוון שהייתה לי קופסה כזו בבית, החלטתי להתעלם באלגנטיות מכל הכימיקלים שבטח יש בפנים, ולהכין ממנה ריבת חלב .

IMG_0767

IMG_0768

פשוט לקחתי את הקופסה, כמו שהיא (לא פתחתי אותה או משהו, רק הסרתי את הנייר) והכנסתי אותה למים רותחים למשך כשעה (מקור אחד אמר חצי שעה, מקור אחר אמר שעתיים, אז הלכתי על האמצע). מחכים עד להתקררות ואז פותחים את הקופסה. הבעיה באופן ההכנה הזה היא שאי אפשר לדעת איך יצא עד שפותחים את הקופסה, ואז כבר מאוחר מדי. אולי אם הייתי נותנת לה עוד שעה לרתוח, הייתה יוצאת ריבת חלב טובה, אבל כמו שהכנתי, יצאה ריבה טעימה אמנם, אך נוזלית ובהירה מדי.

אז זו סאגת ריבת החלב. ועכשיו לעוגיות

מקציפים:

100 גרם חמאה רכה

100 גרם מרגרינה רכה (אל תשאלו אותי למה גם חמאה וגם מרגרינה, אבל רוני אמרה, אז אני עושה)

יחד עם

1 כוס אבקת סוכר מנופה

בזהירות עם אבקת הסוכר. אם תפעילו את המיקסר מהר לפני שהיא התערבבה עם החמאה, יהיה לכם ענן של סוכר במטבח.

מקציפים עד שהתערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים לאט לאט, תוך כדי הקצפה:

3 חלמונים

בכל פעם מחכים עד שחלמון אחד ייבלע בתערובת, לפני שמוסיפים את החלמון הבא.

אחרי שכל החלמונים נבלעו, מוסיפים:

1 כפית תמצית וניל

קליפה מגוררת מחצי לימון

2 כפות קוניאק או ברנדי

מוסיפים לתערובת הביצים והחמאה:

1/4 2  כוסות (300 גרם) קורנפלור (עמילן תירס, זוכרים? לא קמח תירס)

11/3 כוסות (200 גרם) קמח

שקית אבקת אפיה

כמובן שאמורים לערבב אותם קודם בקערה נפרדת. לי לא הייתה סבלנות, אז הוספתי אותם לקערת המיקסר אחד אחד, ואז הפעלתי. מערבבים ממש מעט, רק עד שהקמח והקורנפלור נבלעים בתערובת.

בצק לאלפחורס עכשיו עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומאשפזים אותו במקרר לחצי שעה לפחות. זה נחוץ על מנת שהחמאה תתקרר והבצק יתגבש. אל תוותרו על השלב הזה, אחרת לא תצליחו לרדד אותו.

אחרי חצי שעה או יותר (מתי שנוח לכם לסיים את הכנת העוגיות), מחממים תנור ל180 מעלות.

מרדדים את הבצק על נייר אפיה מקומח (כדי שלא ידבק). בעזרת חותכן או כוס בגודל שבו אתם רוצים את העוגיות, קורצים עיגולים. מנסים שהמרווחים בין העיגולים יהיו כמה שיותר קטנים, כדי שלא תצטרכו לרדד את הבצק שוב ושוב.

קורצים עיגולי בצק

מעבירים את העיגולים לתבנית אפיה (אני פשוט הורדתי את עודפי הבצק מבין העיגולים והעברתי את נייר האפייה שעליו רידדתי, עם העוגיות, לתבנית).

IMG_0777

ואופים, ממש מעט זמן – בין 5 ל10 דקות. העוגיות אמורות להישאר בצבע לבן כמעט ורק להפוך יציבות. עכשיו צריך לצנן את העוגיות, אז קחו הפסקה.

אחרי שהעוגיות בטמפרטורת החדר, הופכים אותן לצד השטוח וממלאים חצי מהעוגיות בריבת חלב. כמה? תלוי בגודל שלהן ובכמה אתם אוהבים מתוק. אני שמתי בערך כפית שטוחה. הייתי שמה יותר אבל, כאמור, הריבה יצאה נוזלית מדי ולא רציתי שהיא תישפך החוצה.

IMG_0796

סוגרים את העוגיות בלי המילוי על העוגיות עם המילוי ועכשיו יש שתי אפשרויות:

אם אתם אוהבים קוקוס, מפזרים קוקוס על צלחת ומגלגלים עליה את העוגיות, כך שהשוליים שלהן יצופו בקוקוס.

אם לא (או אם בא לכם לגוון), ממיסים

שוקולד מריר (כ200 גרם)

עם מעט

חמאה (כ20 גרם)

אפשר להמיס במיקרוגל ואז יש לעשות זאת על חום נמוך ולבדוק כל הזמן שהשוקולד לא נשרף, או על "בן מארי" שזה בסך הכל סיר עם מים שעליו שמנו קערה חסינת חום ובה ממיסים את השוקולד. אסור שהקערה תיגע במים הרותחים ובכל אופן החום שבו ממיסים צריך להיות מתון, אחרת השוקולד יישרף.

עכשיו טובלים את העוגיות בשוקולד. אני טבלתי רק עד החצי. נראה לי שיותר מזה יהיה מתוק מדי אבל זה כבר שיקול שלכ. אם השוקולד מסמיך, כדאי להכניס אותו לעוד כמה שניות במיקרוגל.

הערות שלי:

בסך הכל יצא טעים מאד אבל לפעם הבאה הייתי עושה כמה דברים אחרת:

  • קודם כל, הייתי מרדדת את הבצק דק יותר ממה שעשיתי. העוגיות תופחות די הרבה באפייה והן היו עבות מדי
  • לא להשאיר את העוגיות בלי ציפוי כלשהו. אולי זה העובי אבל אלו שלא ציפיתי יצאו קצת חונקות…
  • אלו עוגיות שצריך להשקיע בהן לא מעט. אני לא בטוחה שאשקיע שוב בקרוב, אלא אם אקבל בקשה מיוחדת.
  • בתיאבון!

IMG_0837

המתכון בקיצור:

מקציפים:

100 גרם חמאה רכה

100 גרם מרגרינה רכה

יחד עם

1 כוס אבקת סוכר מנופה

מקציפים עד שהתערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים תוך כדי הקצפה:

3 חלמונים

אחרי שכל החלמונים נבלעו, מוסיפים:

1 כפית תמצית וניל

קליפה מגוררת מחצי לימון

2 כפות קוניאק או ברנדי

מוסיפים לתערובת הביצים והחמאה:

1/4 2  כוסות (300 גרם) קורנפלור

11/3 כוסות (200 גרם) קמח

שקית אבקת אפיה

(רצוי לערבב את החומרים היבשים קודם בקערה נפרדת)

ומערבבים רק עד שהבצק מתאחד.

מניחים במקרר לחצי שעה לפחות. לאחר חצי שעה מחממים תנור ל180 מעלות.

מרדדים את הבצק וקורצים עיגולים בקוטר הרצוי.

אופים את העוגיות במשך 5-10 דקות, רק עד שהן הופכות יציבות.

ממלאים את העוגיות בריבת חלב.

לציפוי:

200 גרם שוקולד מריר

20 גרם חמאה


ממיסים את השוקולד והחמאה יחד וטובלים את העוגיות עד לחצי בשוקולד המומס.

6/02/09 - 3 תגובות

 

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏