התחלות

התקופה האחרונה שופעת אצלי התחלות חדשות, חיוביות ומרגשות, שמונעות ממני להתפנות לבישול ולאפייה, ועוד פחות מכך לכתיבה על בישול ואפייה (מ' המסכן נאלץ לאכול רוגלך קנויים!)

לכן, היום פוסט קצר וקצת שונה, ובו רק המלצות על דברים שניסיתי לאחרונה והתגלו כמוצלחים מאד, ותמונה אחת של התחלה…

ראשית, אספר שניסיתי את האגרולים האפויים שפרסמה יערה בבלוג המצויין – "בישולוג". עשיתי כמה שינויים במתכון – קצצתי שום, ג'ינג'ר, בצל, גזר והרבה פטריות (שמפיניון ושיטאקי טריות) והקפצתי במחבת יחד עם קופסת נבטי שעועית (נבטים סיניים). תיבלתי ברוטב סויה ומעט צ'ילי מתוק. יצא מעולה ובהחלט ייכנס לרפרטואר, ליומיום ולאירועים חגיגיים, עם או בלי בשר.

את המתכון השני ניסה מ'. הבחירה והשינויים במתכון – של שנינו. מדובר במתכון למרק פטריות, מתוך הבלוג שאין שני לו – "בצק אלים". מ' קצץ בצל, שום, שתיים וחצי חבילות פטריות שמפיניון (היה מבצע בסופר) וחצי חבילת שיטאקי. לא שמנו טימין (לא היה בבית) ולא גריסי פנינה (מאותה סיבה). במקום הגריסים הוספנו 2 כפות שיבולת שועל שהתבשלה ונטחנה יחד עם הפטריות. מממממ… זה כל מה שיש לי להגיד על המרק הזה.

ולתמונה:

עוגת חתונה

זו התחלה מרגשת במיוחד. לא אכביר עליה במילים, אומר רק שאני (יחד עם גיסתי המופלאה) הכנתי את העוגה וגם חתכתי אותה (את זה עשיתי יחד עם מ') ואם עוד לא ברור מה האירוע, אומר רק שגם קיבלתי טבעת באותו ערב.

*ואי אפשר בלי קרדיט לצלמת הנהדרת של תמונת העוגה – אורלי זיילר

14/11/09 - 4 תגובות

רוגלך, קצת אחרת.

IMG_1526

בזמן האחרון אני מתחילה לאט לאט לגלות שאפשר לעשות דברים קצת אחרת ממה שלמדתי. למשל שלחם לא צריך ללוש המון זמן, או שבצק פריך לא חייב להיות קר מאד (פרטים בקרוב) ולמעשה, שהחיים במטבח יכולים להיות הרבה יותר קלים, בלי להתפשר על הטעם.

אחד הדברים החדשים שלמדתי, הוא בצק השמרים הנהדר הזה. גם הוא, כמו הלחם, ללא לישה, אך בניגוד ללחם, זמן ההתפחה רגיל בהחלט. המתכון מגיע מהבלוג הנהדר smitten kitchen, שם היא קוראת לו Ranch Rugelach. מה שיוצא זה לא ממש רוגלך, אבל הבצק נהדר. רך ועשיר. אני בהחלט הולכת לאמץ את הבצק הזה כבסיס לעוגות שמרים באופן כללי.

Ranch Rugelach

לבצק:

בסיר גדול או קערה גדולה שעמידה במיקרו שמים:

2 כוסות חלב

100 גרם חמאה

1/2 כוס סוכר

מחממים על אש קטנה (או במיקרו) עד שהחמאה נמסה ותכולת הסיר על סף רתיחה (אין צורך להרתיח). מורידים מהאש ומקררים עד שהתערובת מגיעה לחום הגוף כך שאפשר להכניס אצבע בקלות, בלי שתרגישו שהתערובת חמה.

מוסיפים אל תוך התערובת:

1/2 כף שמרים יבשים

ומניחים לעוד דקה או שתיים, עד שהשמרים מתחילים להראות סימני חיים (בשלב זה, אם אחרי כמה דקות לא קורה כלום, כנראה שהשמרים שלכם מתים. אפשר לזרוק ולהתחיל מהתחלה…).

מוסיפים לקערה:

4 כוסות קמח

IMG_1508

ומערבבים בכף. אין צורך ללוש. מכסים את הסיר/ קערה ומתיחים לשעה. אחרי שעה אמור להתקבל בצק תפוח מאד, אך די רטוב.

מוסיפים:

1/2 כוס קמח

1 כפית אבקת אפיה

1/2 כפית מלח

IMG_1513

ומערבבים שוב. אני מוצאת שיותר נוח לערבב בידיים בשלב זה, אבל ממש אין צורך ללוש את הבצק אלא רק לערבב עד שכל הקמח נספג בתערובת.

אפשר להשתמש בבצק כבר עכשיו, או לכסות אותו ולשים במקרר עד שתשתמשו בו. דב מSmitten Kitchen אומרת שאפשר להשאיר אותו עד יומיים במקרר. אם הוא תופח יותר מדי, היא מציעה להוריד את הנפח בעזרת הידיים. לא ניסיתי אבל אני מאמינה לה.

ברגע שאתם מוכנים למלא את הבצק, מחלקים אותו לשני חלקים ומרדדים כל אחד מהחלקים למלבן דק (כ40 על 20 סנטימטר).

למילוי:

כאן יש שתי אפשרויות. במתכון המקורי מוצעת מלית של ריבה וצימוקים (ועוד כל מיני דברים טובים, שלא היו לי בבית ולכן לא השתמשתי בכולם). אני חושבת שמלית קקאו מסורתית היא יותר טעימה. כיוון שמכמות הבצק הזו יוצאים שני גלילים של בצק, לא הייתי צריכה להחליט. עשיתי את שניהם. שניהם טעימים אבל אני מעדיפה, כאמור, את הקקאו.

מלית ריבה וצימוקים (למילוי חצי מכמות הבצק):

בקערה מערבבים

1/3 כוס סוכר חום

1 כפית קינמון

מורחים על מלבן הבצק, כך שיישארו שוליים ללא מילוי:

1/2 כוס ריבה כלשהי (אני השתמשתי בריבת תות, במקור ממליצים על ריבת משמש או אוכמניות. תעשו מה שבא לכם)

ממיסים (במיקרו או על הגז)

40 גרם חמאה (אפשר גם פחות)

ומטפטפים את החמאה מעל הריבה.

מפזרים על הבצק

3/4 כוס צימוקים

1/4 כוס חמוציות

אפשר גם להוסיף אגוזים קצוצים ו/או שוקולד צ'יפס. לי הריבה והצימוקים הספיקו אז לא הוספתי.

IMG_1516

*נראה קצת כמו פיצה לא?

מגלגלים את הבצק לגליל וחותכים לפרוסות עבות (נסו שיצאו 12, כך שהן יתאימו לתבנית מאפינס). מניחים כל פרוסה עם הצד החתוך למעלה בתוך תבנית שקעים משומנת, או בתבנית רגילה מרופדת בנייר אפיה. אם אתם אופים בתבנית רגילה, השאירו רווחים גדולים בין כל אחת מהפרוסות, כך שלא יידבקו במהלך האפיה.

למלית קקאו (למילוי חצי מכמות הבצק):

על מלבן הבצק מורחים

40 גרם חמאה (או פחות)

בקערה מערבבים

1/3 כוס סוכר חום

1 כפית קינמון

1/3 כוס קקאו

ומפזרים את התערובת על החמאה.

עכשיו אפשר גם לפזר על התערובת

1/2 כוס שוקולד צ'יפס

IMG_1521

גם את המלבן הזה מגלגלים וחותכים לפרוסות.

IMG_1068 *אני מוצאת שהכי נוח לסמן את הפרוסות בעזרת הסכין ורק ואחר כך לחתוך. כדי שיצאו חתיכות שוות, חותכים קודם כל לחצי ואחר כך כל חצי לעוד חצי (או שליש במקרה שלנו) וכן הלאה עד שיוצאת כמות הפרוסות הרצויה.

מניחים את הפרוסות, עם הצד החתוך למעלה, בתבנית שקעים או בתבנית מרופדת בנייר אפיה (כמו שאני עשיתי, כי אין לי 2 תבניות שקעים).

מתפיחים את המאפים במשך 20-30 דקות. בינתיים מחממים תנור ל180 מעלות. אחרי התפיחה אופים את הרוגלך 15-20 דקות, עד שהם זהובים ותוכם מבעבע.

IMG_1531 *אצלי הם קצת נשרפו מלמעלה אז לא ככה, קצת פחות.

בתיאבון!

המתכון בקיצור:

לבצק:

בסיר גדול או קערה גדולה שעמידה במיקרו שמים:

2 כוסות חלב

100 גרם חמאה

1/2 כוס סוכר

מחממים על אש קטנה (או במיקרו) עד שהחמאה נמסה ותכולת הסיר על סף רתיחה (אין צורך להרתיח). מורידים מהאש ומקררים עד שהתערובת מגיעה לחום הגוף.

מוסיפים אל תוך התערובת:

1/2 כף שמרים יבשים

ומניחים לעוד דקה או שתיים.

מוסיפים לקערה:

4 כוסות קמח

ומערבבים בכף. מכסים את הסיר/ קערה ומתיחים לשעה.

מוסיפים:

1/2 כוס קמח

1 כפית אבקת אפיה

1/2 כפית מלח

ומערבבים שוב.

אפשר להשתמש בבצק כבר עכשיו, או לכסות אותו ולשים במקרר עד שתשתמשו בו.

ברגע שאתם מוכנים למלא את הבצק, מחלקים אותו לשני חלקים ומרדדים כל אחד מהחלקים למלבן דק.

מלית ריבה וצימוקים (למילוי חצי מכמות הבצק):

בקערה מערבבים

1/3 כוס סוכר חום

1 כפית קינמון

מורחים על מלבן הבצק:

1/2 כוס ריבה כלשהי (ממיסים (במיקרו או על הגז)

40 גרם חמאה (אפשר גם פחות)

ומטפטפים את החמאה מעל הריבה.

מפזרים על הבצק

3/4 כוס צימוקים

1/4 כוס חמוציות

מגלגלים את הבצק לגליל וחותכים ל12 פרוסות עבות. מניחים כל פרוסה עם הצד החתוך למעלה בתוך תבנית שקעים משומנת, או במרווחים, בתבנית רגילה מרופדת בנייר אפיה.

למלית קקאו (למילוי חצי מכמות הבצק):

על מלבן הבצק מורחים

40 גרם חמאה (או פחות)

בקערה מערבבים

1/3 כוס סוכר חום

1 כפית קינמון

1/3 כוס קקאו

ומפזרים את התערובת על החמאה.

עכשיו אפשר גם לפזר על התערובת

1/2 כוס שוקולד צ'יפס

גם את המלבן הזה מגלגלים וחותכים לפרוסות.

מניחים את הפרוסות, עם הצד החתוך למעלה, בתבנית שקעים או בתבנית מרופדת בנייר אפיה.

מתפיחים את המאפים במשך 20-30 דקות. בינתיים מחממים תנור ל180 מעלות. אחרי התפיחה אופים את הרוגלך 15-20 דקות, עד שהם זהובים ותוכם מבעבע.

16/05/09 - תגובה אחת

הארוחה

כמו שכבר כתבתי בקצרה, לפני שבוע וחצי בערך, אירחנו בדירתנו הקטנטונת 5 חברים טובים לארוחת ערב. עבורי, ארוחת ערב כזו זו חגיגה של ממש, שמתחילה משהו כמו שבועיים מראש (או ביום שבו מחליטים שמכינים ארוחה, מה שבא קודם). קודם כל אני פותחת את כל ספרי הבישול שברשותי ומדפדפת בהם כדי לחשוב מה בא לי או לקבל "השראה". בין ספר לספר, אני מסתכלת גם בחוברות של "על השולחן", מגזין האוכל לו אני מנוייה כבר קרוב ל10 שנים וכמובן גם משוטטת באינטרנט, בין אלפי הבלוגים המרהיבים שעוסקים באוכל.

לפני שאמשיך לתאר את תהליך ה'בנייה' של ארוחה כזו, יש משהו שחשוב שתדעו עליי. יש לי שריטה קלה (טוב, נו, לא כל כך קלה) בענייני אוכל ובישול. אני תמיד אוהבת להתנסות בדברים חדשים. כשאני הולכת למסעדות, רק לעתים רחוקות אזמין את אותה מנה פעמיים. אם מישהו אחר בשולחן הזמין את אותה מנה שאני התכוונתי להזמין, בדרך כלל אחליף את ההזמנה שלי, רק כדי שאוכל לטעום, לראות ולהריח מגוון של מנות. כשאני מבשלת או אופה, צריך ממש להתעקש כדי שאכין את אותה עוגה או את אותה מנה פעמיים. לכן, אם הכנתי משהו פעמיים, כנראה שהוא היה טעים בצורה יוצאת דופן.

בחזרה לארוחה. לאט לאט, תוך דפדוף ומחשבה על דברים שראיתי או טעמתי ורציתי לנסות, מתגבשת בראש איזו מחשבה ראשונית. לפעמים זו מחשבה על סוג האוכל (איטלקי, תאילנדי וכד'), לפעמים על מנה מרכזית שמדגדג לי בקצות האצבעות להכין ולפעמים דווקא הקינוח הוא זה שעולה לי ראשון לראש. אחרי שיש רעיון שמתחיל להתגבש, הדפדופים והגלישה מתחילים להיות יותר ממוקדים ואני מחפשת מנות או רעיונות.

הפעם לא התגבש לי בראש שום "קונספט" או רעיון שיקשר בין המנות השונות, לכן החלטתי (בעצתו הטובה של מ') ללכת על בוּפֶה. כך יהיו הרבה מנות, כל אחד מהאורחים יוכל לבחור את המנות שימצאו חן בעיניו ולי יהיו יותר הזדמנויות לבשל, לאפות ולהתנסות בדברים חדשים… בופה גם מאפשר, בעיני, יותר גמישות במגוון של המנות ויותר התחשבות בטעמם של הסועדים. נראה לי גם שבסופו של דבר, ברוח המיתון העולמי, ארוחת בופה יכולה להיות יותר זולה, כיוון שאין צורך להכין מנה עיקרית יקרה ואפשר אפילו לוותר על בשר.

ברגע שהחלטתי על בופה, החלו לצוץ בראשי רעיונות לכל מיני דברים שראיתי, שמעתי או טעמתי. את חלקם הקטן הספקתי לנסות הפעם וחלק גדול יאלץ לחכות לפעם הבאה..

אחרי שלב המחשבות, חשוב לתכנן – לעשות רשימת קניות ולא לשכוח אף אחד מהמצרכים (כמובן שתמיד משהו נשכח), מה מכינים יום קודם, מה מכינים בבוקר, מה מצריך תפיחה או המתנה ומה חייב לחכות לרגע האחרון.

ואז מגיע הרגע שבו מתחילים להכין. בהתחלה אני תמיד אומרת לעצמי שלא תכננתי טוב, שלקחתי על עצמי יותר מדי או שחבל שלא החלטתי להכין דברים יותר פשוטים. אבל אחרי כמה שעות, אני מתחילה לראות את המקרר מתרוקן ממצרכים ואת המטבח מתמלא במנות מוכנות. זה תמיד רגע של עונג ושל תחושת סיפוק וככל שהאתגר גדול יותר, כך גדלה גם תחושת הסיפוק.

אם לא היה ברור עד עכשיו, כל התהליך הזה, של חשיבה על המנות, החלטה וכמובן בישול ואפייה, הוא תהליך שאני מתענגת על כל רגע ממנו, גם אם לפעמים הוא מעייף או קשה. זאת התשובה שלי לכל מי ששואל – אבל למה את לא רוצה שנביא כלום? או אומר בזמן הארוחה – "וואו, ממש הגזמת. בטח עבדת על זה כל השבוע."

כן. הגזמתי. כן. עבדתי על זה כל השבוע. נהניתי מכל רגע!

אז מה היה לנו בארוחה? (אני מקווה שדי מהר אספיק להעלות את כל המנות לבלוג, הכל מצולם ומחכה שיהיה לי זמן)

עוד כמה הערות:

  • האורחים הביאו גם סלט ירוק וסלט כרוב ברוטב סיני (שהיו טעימים מאד) וכמובן שפע של יין…
  • מ' היה אחראי (כתמיד) על עזרה בכל מה שהרשיתי לו, שטיפת כלים, סידור השולחן ובעיקר על לסבול אותי, על כל השתלטנות והפרפקציוניזם במטבח. גם הפעם הוא עשה זאת באופן מופתי וראוי לציון!
  • לצערי, לא הספקתי לצלם את שולחן האוכל עם כל המנות. יש תמונות, אבל הן עדיין לא הגיעו אליי (אהמ אהמ…) ברגע שיגיעו, אעדכן אותן כאן.
  • וכמובן – מעבר לכך שהיה טעים, הפגישה עצמה הייתה כיף גדול!

25/02/09 - להגיב

שיעור טבע

הנבטה

כשהייתי ילדה, לא היו שיעורי "מדעים" או "ביולוגיה" בבית הספר היסודי. למדנו "טבע". רוב השיעורים נערכו במעבדה האפלולית, בין דוגמאות של שלדים, תרשימים אנטומיים של גוף האדם ועוברים של כל מיני חיות בצנצנות פורמלין. בחלק מהשיעורים היינו יוצאים לטבע, לחקור ולסייר בסביבות הקיבוץ, אבל השיעורים שזכורים לי ביותר מאותם שנים, היו השיעורים בהם היינו מנביטים שעועית. לכל ילד הייתה פיסת צמר גפן משלו, עם כמה פולים של שעועית. אנחנו היינו אחראים להשקות את צמר הגפן, עד שהשעועית נבטה. אני תמיד הייתי מאלו שהשקו יותר מדי, או פחות מדי, או קצת משניהם, כך שהרבה פעמים לא יצא כלום מהשעועית שלי, אבל עד היום אני זוכרת את הפלא של נביטת השעועית וכמה אהבנו לראות כל יום מה השתנה בחלקה הקטנטנה שלנו.

היום, כשמדברים על נבטים, מדברים על בריאות. אומרים שהם שופעים בויטמינים, אנזימים ומה לא, ושיש בהם את כל היתרונות שיש בצמחים הבוגרים, רק שהם הרבה יותר זמינים לגוף. אני בעיקר עדיין מוקסמת מהתהליך… חוץ מזה, גיליתי גם שקטניות מונבטות, מבושלות או לא, טעימות לי הרבה יותר מאשר קטניות שאינן מונבטות.אני הכנתי נבטוטים (נבטים קטנים, בהם הזרע עדיין קיים), בין השאר כי לא הייתה לי סבלנות להנביט את הקטניות עד הסוף, אך גם כיוון שאני לא אוהבת במיוחד את טעמם של נבטי המאש (שהיא השעועית שממנה מנביטים את ה"נבטים הסיניים" המוכרים. אפשר להשיג את השעועית עצמה בחנויות טבע) ומעדיפה את הנבטוטים.

לפניכם יומן מצולם של הנבטה. חלק הצליח וחלק לא. אני אביא גם את מסקנותיי לגבי מה לא לעשות. באופן עקרוני אני חייבת לומר שזה תהליך פשוט, ובעיני גם מהנה. רק צריך סבלנות והתמדה.. חשוב מאד להשתמש רק בדגנים/קטניות מלאים (כלומר לא מקולפים) ולא חצויים.

קחו לעצמכם 4 ימים עד שבוע לתהליך כזה, אורך הזמן תלוי בזרעים שאתם מבקשים להנביט. שעועית המאש היא הקלה והמהירה ביותר להנבטה, אורז לוקח הרבה יותר זמן.

יום 1 – השריה

משרים את הקטניות שאותן רוצים להנביט בקערות (נפרדות) עם מים. אני השריתי: עדשים כתומות, עדשים ירוקות, אורז מלא, גריסים ושעועית מאש

השרית הזרעים

בתמונה: משמאל למעלה לפי כיוון השעון – עדשים ירוקות, שעועית מאש, אורז מלא, גריסים, עדשים כתומות.

אחרי היום הראשון גיליתי שבעצם העדשים הכתומות הן חצויות ולכן אי אפשר יהיה להנביט אותן. הכנתי מהם מג'דרה.

יום 2-5 – הנבטה

כעת יש לסנן את הזרעים ולהניח אותם במקום חשוך אך חמים. חשוב לשמור על לחותם, אך לא להספיג אותם במים, כדי שלא ירקבו. אני הנחתי אותם ביחד בתבנית, מה שהסתבר כטעות כיוון שהאורז המלא והגריסים הרקיבו וקיבלו ריח לא נעים. אני ממליצה לשים במסננת, כך שיישארו לחים אך לא תהיה הצטברות של מים בתחתית הכלי. בכל אופן, כדאי להשקות את הזרעים בערך פעמיים או שלוש ביום, תלוי בחום החדר וחשוב מאד לכסות במשהו, כדי שלא יהיה אור.

היום השני:

יום שני

הזרעים תפוחים מהמים אך עוד לא רואים התחלה של נביטה. בין תמונה לתמונה הזרעים נשארים מכוסים במגבת, שהרמתי רק לצורך השקיה וצילום.

היום השלישי:

יום שלישי

בשעועית המאש כבר רואים התחלה של נביטה.גם העדשים כבר החלו לנבוט אבל קשה לראות בתמונה. באורז ובגריסים נוצרו נקודות לבנות בראש כל גרגר, שהן התחלת הנביטה, אך עוד לא הספיק לצאת נבט.

היום הרביעי:

היום הרביעי

ביום הרביעי לא הייתי בבית ולא יכולתי לדאוג לנבטים. זה גם היה היום שאחריו הרחתי שהאורז והגריסים החלו להירקב. קחו זאת בחשבון ואל תנביטו אם אתם יודעים שלא תוכלו לדאוג לנבטים. למרות זאת, רואים שגם בשעועית וגם בעדשים כבר יש נביטה. האמת שגם הגריסים החלו לנבוט אבל הרגתי אותם לפני שהספיקו להתפתח…

היום החמישי:

היום החמישי

רואים את ה"זקן" שיש לשעועית ולעדשים? יש נבטוטים! הצלחנו! עכשיו יש להעביר את הנבטוטים למקרר, שלא ירקיבו. אם אתם מעוניינים בנבטים ממש, המשיכו את התהליך עוד יום- יומיים.

מה מכינים מהנבטוטים? כל דבר שהייתם מכינים מהקטניות המקוריות. אפשר לבשל אותם ואפשר לאכול אותם טריים. אני הכי אוהבת אותם לא מבושלים. הנבטוטים מעשירים כל סלט, הם פריכים ומלאי טעם וכמובן מוסיפים המון המון בריאות!

מה אני הכנתי? סלט סלק חי עם נבטוטים ותפוחי עץ, שפירוט שלו יגיע בקרוב מאד.

אני ממליצה בחום להתנסות בהנבטה ביתית. מלבד הבריאות והטעם, ההנבטה היא תהליך מרתק בעיני, גם שנים רבות אחרי שעברתי את בית הספר היסודי. ילדים ישמחו מאד להתנסות בכך יחד איתכם וגם הכישלונות הקטנים הם חלק מהחוויה.

אז שיהיה לכם שיעור טבע נעים!

15/02/09 - להגיב

יום הולדת שמח!

זה בשבילך, גיסתי האהובה! שיהיה המון המון המון המון המון מזל טוב! (והמבין יבין)

מוצרט

עוגת מוצרט. בקרוב המתכון

ואל תדאגי, לא אשאיר אותך שנה שלמה בלי מוצרט אמיתית… בקרוב אצלך!

4/01/09 - להגיב

 

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏